הגדרת סיעוד

על מנת שאדם יוגדר סיעודי עליו החוק מגדיר שש פעולות שבהן האדם אינו עצמאי ונזקק לצורך ביצוען בעזרת הזולת או שאינו מסוגל לבצען  בכוחות עצמו כלל, ואלו הן:

קימה ושכיבה- האדם מסוגל באופן עצמאי לעבור ממצב אחד למשנהו לשבת ולשכב ללא צורך בעזרה חיצונית.

רחצה- האדם מסוגל להתרחץ באופן עצמאי ללא עזרה מאדם אחר.

ניידות- אדם מסוגל לעבור ממקום למקום באופן עצמאי. חשוב לציין אדם שנעזר בהליכון אך מסוגל בעזרתו להתנייד נחשב לעצמאי לכל דבר ועניין.

לבישה ופשיטת בגדים- אדם המסוגל להתלבש או להתפשט בעצמו.

אכילה ושתיה- האדם מסוגל לאכול ולשתות לבד. אף על פי שרבים נוטים להתבלבל, גם אם האדם אינו מסוגל להכין לעצמו אוכל, אך מסוגל לאכול אותו עצמאית הוא נחשב לעצמאי.

שליטה על סוגרים- אדם שאינו שולט על סוגריו ונאלץ בעקבות כך להשתמש באמצעי עזר דוגמת חיתולים או קטטר. אובדן של יכולת השליטה על הסוגריים נחשב לחמור. אם ישנה יכולת נוספת שנפגמת- הדבר מספיק כדי להכריז על האדם כסיעודי וזכאי לקצבה בשל כך.

לפי הגדרה זו, אדם שמאבד כ-50% מהיכולת הבסיסית שלו בחיי היום יום אמור להיות זכאי לקצבה מטעם הביטוח בו הוא מבוטח.

נשמע פשוט נכון? אז מסתבר שברגע האמת חברות רבות מנסות לטעון ולהוכיח כי האדם לא באמת סיעודי ולכן הוא אינו זכאי לקבל את הפיצוי לו הוא זכאי.

במיוחד במצבים בהן חברת הביטוח מנסה להערים קשיים, הדבר החשוב ביותר הוא לא להתייאש  ולפנות לייעוץ משפטי מתאים.

למשרדנו ניסיון והצלחה בקבלת הכרה ובמיצוי הזכויות מול חברות הביטוח בתחום הסיעוד.